תוכן עניינים:
2023 מְחַבֵּר: Avery Leman | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-05-24 13:35
השחקנית ינינה ז'ימו שיחקה בתפקידים רבים, אך עבור הקהל היא תישאר לנצח הסינדרלה מתוך אגדה, שצולמו על ידי נדז'דה קושוורובה ומיכאיל שפירו על פי מחזהו של יבגני שוורץ. אבל חייה, עם המלחמה, המצור, הבגידה בבעלה, הדיכאון, כלל לא היו כמו אגדה.
בהסתמך על אגדה פופולרית, שוורץ הפך אותה לקומדיה לפעמים מצחיקה, לפעמים אירונית ומעט מרושעת. המועצה האמנותית רצתה לקחת את הבלרינה המקצועית מריה מאזון לתפקיד סינדרלה, אבל שוורץ התנגד באופן מוחלט. לדבריו, לא כל כך חשוב יופי בגיבורה שלו, אלא רוך, קסם, נאיביות ויכולת לעורר הזדהות וחמלה אצל הצופה. לאחר הבדיקות הראשונות, התברר שיאנינה, למרות בת 37, נראית הרמונית לחלוטין בתמונה זו.
בזמן הצילומים, ינינה ז'ימו הייתה בת 38, אלכסיי קונסובסקי, שגילם את הנסיך, היה בן 35, והסרט הפך ללהיט אמיתי.
ילדות בקרקס ועל הבמה
ינינה נולדה ב-1909 בעיירה וולקוביסק שבמחוז גרודנה במשפחה של אמני קרקס. יוזף בולסלב זיימו יצר להקה משפחתית, שכללה את עצמו, אשתו אנה, בנו ואצלב וארבע בנות, ביניהן יואנינה הצעירה ביותר. היא הופיעה בזירה מגיל שלוש ושלטה בכל מקצועות הקרקס עד גיל ההתבגרות. לאחר מות אביה, היא ואמה ואחיותיה החלו להופיע על הבמה עם נאמברים מוזיקליים, שלשמם נאלצה ינינה הקטנה לשאת על ראשה קסילופונים כבדים. סינדרלה העתידית למעשה נראתה יותר כמו עוד גיבורת אגדה - אצבעונית, גובהה היה 148 סנטימטרים בלבד והיא נעלתה 31 מידות נעליים. השחקנית אמרה שזה יכול לקרות מעומסי יתר: "זה מוזר, עד גיל 14 גדלתי כרגיל, ואז… אני בטוחה שהגדילה שלי נעצרה בגלל העובדה שנאלצתי ללבוש קסילופונים כבדים על הראש שלי - לבשתי אותם כדי שהידיים לא יתעייפו."
הצעדים הראשונים בקולנוע
דובים נגד יודניך (1925)
למרות שהנאמברים המוזיקליים זכו להצלחה גדולה, הבמה של ינינה השתעממה מהר, היא חלמה על קולנוע. אבל המשפחה לא תמכה בשחקנית לעתיד - אמה התעקשה שהיא צריכה לעבוד, ולא לעשות משהו לא מובן: "יש לה שם על הבמה, אבל בקולנוע… הראשון מאחור. סיכוי עגום". למרבה המזל, ינינה לא ויתרה ובסתר מאמה הלכה למפעל הסרטים "מפעל של שחקן קולנוע אקסצנטרי", בסטודיו למשחק שלו לימדו גריגורי קוזינטסב וליאוניד טראוברג. כשהילדה עברה את מבחני הקבלה, היא כבר הייתה אמנית מנוסה יותר מהמורים הפוטנציאליים שלה. לאחר שגילו זאת, הם היו מאוד נבוכים, וליואנינה לא הייתה שום סיכוי לא להיכנס.
הופעת הבכורה בסרט התקיימה בסרט "דובים נגד יודניך", סרט אילם קצר על נער העיתון מישקה, שהגיע בסופו של דבר במטה האלוף יודניך. יואנינה שיחקה בו את אותה מישקה! ילד דוב. למרבה הצער, הסרט לא שרד ולא נוכל לראות אותו, אבל לפי השמועות יואנינה פרצה בבכי כשראתה את עצמה לראשונה על המסך – היא כל כך התעצבנה ממה שראתה. השחקנית הייתה בטוחה שאפשר לוותר על הקריירה הקולנועית שלה, והגיע הזמן לחזור לקסילופונים. היא סיפרה לבמאי על התסכול שלה והוא ביקש לשנות את האור. הטייק השני התברר כמוצלח הרבה יותר, ויאנינה התחתנה עם המושיע ששינה את האור, אנדריי קוסטריצ'קין. נכון, הם לא היו ביחד הרבה זמן, אבל נולדה להם בת, שנקראה על שם אמה.
אנדריי קוסטריצ'קין
הפופולריות הגיעה ליואנינה לאחר יציאת הסרט "חברות". מעריצים עקבו אחר השחקנית, שלחו לה שקיות מכתבים ומתנות. באותה תקופה שיחק ז'ימו בדרמה הצבאית "חיילים הלכו מהחזית", בסרט "מולדתי" ובקומדיה "ימים חמים".או שקסטריצ'קין לא יכול היה לסבול את הפופולריות של אשתו, או שינינה לא יכלה להשלים עם חסרונותיו, אבל הם התגרשו במהרה.
חברות (1935)
סיפור הבגידה
בעלה השני של ג'נינה ז'הימו היה הבמאי יוסף חיפיץ. זה היה איחוד למופת של במאי ושחקנית, היה להם בן ושום דבר לא מבשר על צרות. אבל המלחמה הגיעה, חיפיץ לקח את בתו החורגת ובנו לפינוי לאלמה-אתא, והוא עצמו נסע לטשקנט לצלם תמונה חדשה. ינינה נשארה בלנינגרד כדי לטפל באחותה החולה. כאשר טבעת החסימה נסגרה, הוצעה לשחקנית שוב ושוב להוציא אותה במטוס, אך היא סירבה. במהלך היום הופיעה ז'הימו עם צוות הקונצרטים של לנפילם בבתי חולים, ובלילה היא חילקה פצצות תבערה על הגגות. היא הזמינה את כולם לביתה וכנראה הצילה הרבה אנשים עם האירוח שלה.
יוסף כיפיץ
בשנת 1942 זימן כיפיץ את ז'היימו למקומו בטשקנט, אך הוא זכה ללוויה יחד עם אשתו. הרכבת שבה נסעה השחקנית הופצצה. איש לא ידע שיאנינה הצליחה להימלט - באחת התחנות הזמינו הלוחמים את ינינה לדרג שלהם, ובזכות התאונה הזו היא ניצלה וגילתה שלבעלה יש אישה אחרת די מהר. לאחר שנודע ליאנינה בחיים, הוא מיד בא אליה, אך היא לא יכלה לסלוח לו על הבגידה.
הבגידה של בעלה האהוב הייתה מכה גדולה עבור ינינה, היא נקלעה לדיכאון והפסיקה לזהות את מכריה. בשלב מסוים היא אפילו רצתה לקבל גז. אבל למרבה המזל, אנשים קרובים ועבודה שמרו אותה בעולם הזה. הבמאי הפולני לאון ז'נוט, חבר ותיק של יאנינה, היה לצידה בתקופה הקשה בחייה, ועזר לה להתמודד עם מצוקה ולהתחיל חיים חדשים. היא התחתנה עם ליאון, והנישואים האלה התבררו כהרמוניים והמאושרים ביותר. זה היה בזמן הזה שהציעו לה את התפקיד של סינדרלה.
אחרי המלחמה
CCSR, לנינגרד. 11 במרץ 1942
לאחר המלחמה, כשחזרה מהפינוי, ז'ימו לא איבדה את האופטימיות ואף התבדחה: "היטלר עשה מעשה טוב אחד - ירדתי במשקל". ואכן, יואנינה היפה יותר, השברירית ועדיין היפה הוזמנה לאודישן לסיפור אגדה המבוסס על התסריט של שוורץ. המדינה המותשת מהמלחמה חיכתה לנס ולנסיכתה - וחיכתה.
ינינה הייתה אמנית אמיתית של העם, אבל היא מעולם לא הפכה לאמנית לאומית. מסמכים להענקת תואר אמנית מכובדת לג'נינה ז'ימו הוגשו מספר פעמים, אך סטאלין לא אהב אותה באופן מוחלט. בין אם זה ליובוב אורלובה, זה כוכב קולנוע! אבל זה לא הרגיז את ינינה בכלל, היא אמרה שאם מכירים אותך בלי שום תואר, אז זה כבר וידוי.
סרטה האחרון של ז'הימו היה סרט הילדים שני חברים, בו גילמה לבסוף אישה בוגרת. אבל אחרי זה היה זמן של רגיעה: לא הוצעו תפקידים חדשים, ינינה השמיעה קריקטורות ושיחקה בהצגות רדיו. את קולה מדברת גרדה באגדה המפורסמת המצוירת ביד "מלכת השלג". היא גם דיבבה סרטים זרים, ועזרה לסופיה לורן, ניקול קורסל, ג'ולייט מאזינה וכוכבות מערביות אחרות לדבר רוסית. בשל קומתה הקטנה, ינינה ז'ימו לא הגיעה למיקרופון הסטנדרטי ונוצר במיוחד עבורה ספסל שנקרא "ז'ימובוצ'קה".
סינדרלה (1947)
החיים בפולין
אבל בעלה של ינינה נותר ללא עבודה. הוא לא ממש אהב לשבת על צווארה של אשתו, אז הציע למשפחה לצאת לפולין, שם יש גם עבודה וגם דיור הגון (הם הצטופפו בדירה של חבר). יאנינה לא העזה לעשות את הצעד הזה במשך זמן רב, אך הסכימה לאחר שבנה כמעט הודח מבית הספר בשל העובדה שענד טלאי עם הסמל של ורשה.
בפולין ליאון קיבל עבודה באולפן קולנוע, בנו נכנס לבית ספר לקולנוע, ינינה עסקה במשק בית, ובתה ונכדתה נשארו בברית המועצות. השחקנית כבר לא שיחקה בסרטים והייתה געגועים הביתה. את 30 השנים האחרונות לחייה בילתה בפולין.
סינדרלה הסובייטית מתה ב-1987, ולפי צוואתה נקברה במוסקבה בבית הקברות ווסטריאקובסקויה. לזכרה של השחקנית צולמו מספר סרטים דוקומנטריים - "איך עזבו האלילים", "כדור הכסף שלי", "יותר מאהבה".